למה היפנים אומרים "אתה מקשיב למוזיקה עם האף" (ביטוי, לא עוגב).

"מוזיקה נשמעת דרך האף", אומרים היפנים. ביטוי זה מסמל תפיסה עמוקה ואינטואיטיבית, החורגת מחוש השמיעה. שורשיו נעוצים במסורת בת אלפי שנים, שבה הנאה אמיתית מאמנות דורשת חוש רב-ממדי, הלכידת "מהותה". מקורות הביטוי נעוצים בקודו (香道), אמנות ה"האזנה" לריחות הקטורת. בתקופת מורומאצ'י (1336-1573), אריסטוקרטים לא רק הריחו שרפים יקרים כמו עוד. הם "הקשיבו" באופן מהורהר לתווים העדינים שלהם, בניסיון להבחין בהיסטוריה. פילוסופיה זו התפשטה לכל האמנויות. "האזנה למוזיקה דרך האף" פירושה ללכוד את "הילה" הבלתי נראית שלה, את הסאבטקסט הרגשי שלה ואת הדממה בין התווים. פירוש הדבר הוא לתפוס את כוונות המלחין ולחוש את עומק כל משפט, למשל, ביצירות לקוטו. במוזיקה יפנית, הדגש הוא על *ma* (間) – ההפסקות והמרווחים המשמעותיים בין צלילים. מנגינות מדיטטיביות של חליל שאקוהאצ'י או הפקות אופראיות של נו דורשות מהמאזין לא רק להקשיב באוזן, אלא "להרגיש" את הדרמה של הדממה בכל כוחו. לכן, "הקשבה עם האף" היא תפיסה עמוקה והוליסטית של אמנות: בין אם מדובר בניחוח, בצלילים או בציור. זוהי קריאה לטבילה מודעת יותר. נסו זאת בעצמכם: עצמו את עיניכם ו"הריחו" את המנגינה האהובה עליכם, תוך תחושה של מהותה האמיתית.